לכל מאן דבעי, בהוטן יוני 2019
בהוטן אינה יכולה להחוות בלי מדריך ונהג, וזהאת דרך סוכנות נסיעות. אז אם כבר סוכנות-נסיעות – רק מוסקט. גדולים מהחיים. תודעת-שירות בגובה ההימלאיה, הקרם של הקרם, מלח הארץ של הסוכנויות. יצאתי לבהוטן לטיול שבנינו יחדיו, עד לפרט האחרון (היכן אלון, באיזו שעה אגיע לאיזה אתר ואיזו אטרקציה, היכן אוכל, מה יבוא לפני מה), במשך שנה. עבודה יסודית כזו, עם פרטנר ממרחק של מאה חמישים ק"מ מת"א – עוד לא חוויתי. הרגשתי כאילו הם אצלי במשרד, אצלי ביומן. כל המלצה – זהב. כל הצעה – איכותית, אמינה בכל האספקטים שלה: זמנים, עלות, ללא צורך לאלתר. ואם יש בעיה (כביש חסום עקב סחף) – אז תמיד יש דרך חלופית. זמינים גם בארבע בבוקר, שקופים ועוקבים פרטנית ובדאגה כנה לנוחות כל יום, בלי להעיק. כאילו הן איתי ועם המדריך במכונית. המקצוענות הזו – אם כולם היו כמוהן בענף ובכל ענף במדינה – ישראל היתה נראית הרבה יותר טוב. אין חפיף, אין "יהיה בסדר", הכל מדוקדק ומתוקתק, שיעורי-בית נעשים עד הסוף ואתה, כלקוח, לא מרגיש אם היה אי-פעם פער בין התכנון למציאות, באינפורמציה… הכל מחושב ומדויק מבחינת עונות-השנה, עם כל ההפתעות שיש במונסונים, עם אזהרת-הגובה, עם הטיסות.
מוסקט – תבלין ואגוז יקרים ומשובחים, כנ"ל לגבי היין וזו היא בחירה מצוינת לסוכנות משובחת שהרוויחה את המוניטין הזה בעמל, יזע ויושר, בעבודת-כפיים בלתי-מתפשרת.
ניסיתי, טעמתי בתאווה, הוקסמתי. גם בעידן האינטרנט יש להן מקום. אף אחד, בלואו-קוסט שמגולם ע"י העיסקות באינטרנט – בטח שלא, אף אחד לא יכול לתת שירות כמו הרמה הגבוהה להפליא ולהרשים שמוסקט אימצה ויצרה לה כסטנדארט.
השילוב המקסים והמרגיע ביון יחסי לקוח-ספק, שירות בזמן צריכת-המוצר ולאחריו, והיחס הבלתי-פורמלי שנותן לך בטחון בהימלאיה שרק חברות-ביטוח יכולות לתת לך (וגם זה – אולי מבחינת הביטוח), העשיה החלקה, כאילו שזה מה בכך (וזה ממש לא, לוגיסטית ואדמיניסטרטיבית) שמביאה תוצאות ברורות ומרשימות בכלום זמן ועולה על הציפיות – אם הן היו מקימות מפלגה – הייתי בוחר בהן מייד לכל משרד שמשמעותו עשייה.
ישר כח, מלח הארץ של הסוכנויות, מלכות מידאס שבכל אשר תיגענה ולכל אשר תגענה – יהפוך לזהב נוצץ לרווחת הלקוח והנאתו.
איזה שירות. איזו חויה. אלו תוצאות ורשמים. איזה צוות. איזו סוכנות. רק מחמאות בדמות סופרלטיבים.
לכל יעד שאליו אשתמש בסוכנות, ההתעניינות הראשונית לבחירה הראשונה תהיה מוסקט. שאפו גדול ומחיאות-כפיים בלתי-נגמרות.
בהוטן, יעד מסוגר, מסתורי, בלתי-פשוט להגעה ולהשגה – היתה חלום חיי לבקר, כאוסף בולים מושבע, גם, ועוד לפני עידן האינטרנט. מוסקט הפכה חלום זה למציאות, בדרכי-נועם, ולחוויה בלתי-נשכחת, מיוחדת בלשון המעטה, ולא רק זה – לנסיעה הכי יפה ומפנקת שהיתה לי אי-פעם. איזו תמורה לאגרה… גם החזרה דרך הודו, לאו דווקא דרך איזור מתויר קלאסית (אסאם) – גם את החזרה מוסקט הפכו לחוויה תיירותית ותרבותית, קולינרית ואתנית – מרתקת ונחרטת בזכרון כ"וי" אחד חיובי שבלעדיו לא שווה לעזוב את החיים האלה. והפתעה כ"כ נעימה, שלא רק יש מעקב יום-יומי אחרי שביעות הרצון והאושר שלי בטיול – אני גם פוגש במלון בהודו, לארוחה מפנקת עם שי, את הסוכנים הישראלית וההודי שלי! איפה נשמע כדבר הזה? מדהימות ושאקליות.
איל רייניך
ת"א
[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]